מהי "קוסמולוגיה מוסיקלית"? מה המשותף לשירי ריפוי שמאניים בשבטי האמזונס, לתופעה נוירולוגית בשם "סינסתזיה" ולשפתם של כלבי הערבה? וגם – איך לובשים שיר?
"לארוג הוא לשיר ולשיר הוא לרפא" – כך מתארים השמאנים משבטי האמזונס את דרך הריפוי בה הם משתמשים מזה דורות אין-ספור. הריפוי השמאני מתבצע על-ידי שימוש במגוון רחב של שירי ריפוי הנקראים "איקרוס" (Icaros), תוך שימוש בבדים ארוגים עם רקמות גאומטריות משוכללות, ובצמחי מרפא בעלי השפעות פסיכדליות הצומחים ביערות הגשם של האמזונס.
על פי תפיסת העולם השמאנית של האמזונס לכל צמח, בעל חיים, יסוד טבעי או אדם ישנה רוח וגם "איקרו" – שיר המיוחד לו. מה בין שירי האיקרוס, המשמשים את השמאנים של האמזונס בטקסי ריפוי שבטיים, ובין הצורות הגאומטריות בהן הם מקשטים את בגדיהם וכלי החרס שלהם? ומה בין אלו, לתופעה נוירולוגית הנקראת "סינסתזיה" בה ניתן לשמוע צורות? … ואיך כל אלו קשורים למחקר מדעי המפענח את שפתם של כלבי ערבה?
[toggle title="קוסמולוגיה מוסיקלית" id="ta1"]
"קוסמולוגיה מוזיקלית"
שירי האיקרוס נלמדים ע"י השמאנים של האמזונס, כדרך לרתום את כוח הריפוי של הרוחות. איקרו מגיע לשמאן בחלומות, או בעקבות שתיית תה איאהואסקה, בטקס השמאני רב העוצמה העומד במרכז התרבות השמנית באמזונס. האיקרוס מייצגים מערכת של תקשורת בין השמאן והרוחות, ובין השמאן והמשתתפים בטקס הריפוי. השמאן עשוי להשתמש בשירה על-מנת לעודד או להרגיע את ההשפעה הפסיכדלית של צמחי המרפא על המשתתפים בטקס, על-מנת לקרוא לרוחותיהם של צמחים שונים, אנשים חיים או שנפטרו, לגרש רוחות ואנרגיות שליליות, למטרות הגנה ולניהול הטקס.
שירי איקרוס נשרקים או מושרים כמלודיה, ויכולים לבוא לידי ביטוי בכל שפה. השמאנים של שבטי האמזונס שרים בדר"כ בניב שהוא תערובת של שפת האם שלהם (קצ'ואה, Shipibo-Conibo ושפות אחרות) עם ספרדית, ובשילוב צלילים בלתי-מלוליים. לעתים קרובות מופיעה המילה "shamani" בשירים אלה, אשר בשפת Panoan משמעותה, פשוט, "לשיר".
זוהי שירה היפנוטית, פשוטה וקסומה, המצליחה לגעת במסתורין העמוק הקושר בין המוסיקה ועולם החי:
אם ברצוננו להבין למה מתכוונים השמאנים באומרם כי לכל ישות טבעית ישנו שיר "איקרו" המקושר אל רוחה של הישות, יש להבין תחילה כי במרכז תפיסת העולם השמאנית עומד הקשר העמוק בין צליל לצורה. הקשר האינהרנטי בין שירה, צורות גאומטריות וכל הקיים, מוסבר באופן התמציתי והטוב ביותר במיתוס בריאת העולם של שבט ה-Shipibo, שבמרכזו עומדת חיית הטוטם העיקרית של השבט, נחש האנקונדה:
[callout]
"In the beginning, there was only darkness,
and in the middle of that darkness was a giant anaconda named Ronin, who encircled the Tree of Life in the Shipibo universe.This anaconda reflected back on her beautiful skin and began to sing the geometricpatterns she saw, which then materialized to create the heavens, the stars, the earth, sun and moon, and all the creatures that inhabit these realms. A world made of song was the result of this action, and now every person and every living thing is imbued with their own distinct song pattern.”
[/callout]
ובעברית:
"בהתחלה, היה רק חושך, ובמרכז החושך הייתה אנקונדה ענקית בשם רונין, שהקיפה את עץ החיים. האנקונדה הביטה לאחור אל העור היפה שלה והתחילה לשיר את הדפוסים הגיאומטריים שראתה. מתוך ששרה את הדפוסים הגאומטרים, הדפוסים התגשמו ויצרו את השמים, הכוכבים, כדור הארץ, השמש והירח, וכל היצורים המאכלסים את העולמות האלה. עולם עשוי משיר היה התוצאה של פעולה זו, ועתה כל אדם וכל יצור חי חדור בתבנית השיר המיוחדת לו "
הנה עוד שתי דוגמאות מקסימות לשירת איקרוס:
מה אם כן, הקשר, בין שירי האיקרוס לבין הצורות הגאומטריות המעטרות את פניהם, כלי החרס ובדיהם הארוגים של אנשי שבטי האמזונס?
[/toggle]
[toggle title="שירה גאומטרית: כיצד 'ללבוש את השיר'?" id="ta2"]
שירה גאומטרית: כיצד ללבוש את השיר?
כמו שהאיקרו מקושר לרוח של ישות טבעית, כך ניתן לתאר או לזהות אותו כתבנית גאומטרית. שמאן שומע את האיקרו אותו שרה הרוח (spirit voice) של הצמח או בעל החיים ובו-זמנית השיר מופיע במוחו של השמאן גם כדגם גיאומטרי.
תהליך זה, הנקרא סינסתזיה בטרמינולוגיה מערבית, הינו מצב תודעה בו השיר והתבנית הגאומטרית המתאימה לו נחווים, פשוטו כמשמעו, כחוויה אחדותית אחת.
תבניות גאומטריות אלו משמשות השראה לעיטורים המסורתיים בהן נשות שבט Shipibo מעטרות את כלי החרס שלהן, כמו גם לדוגמאות הבדים הארוגים אותם לובשים השמאנים. דפוסי האיקרוס נארגים לתוך בגדים ובדים המשמשים בטקסי ריפוי, באופן שמאפשר לשמאנים ללבוש את המוזיקה שלהם, פשוטו כמשמעו.
אך מהי אותה תופעה מסתורית בשם "סינסתזיה", המאפשרת לשמאנים לראות ולשמוע בו-זמנית את האיקרוס?
[/toggle]
[toggle title="יום רביעי השמן והאיש שהריח צהוב (סינסתזיה)" id="ta3"]
יום רביעי השמן והאיש שהריח צהוב ( סינסתזיה)
תופעה נוירולוגית מסקרנת המאירה באור חדש את הקשר בין קול, צורה ושפה נקראת סנסתזיה – synesthesis .
מקור המילה הינו צמד המילים ביוונית: "SYN" – יחד, ו- "aisthēsis" – "תחושה". זהו מצב נוירולוגי בו גירוי של מסלול חושי או קוגניטיבי אחד מוביל לחוויה אוטומטית,בלתי-רצונית במסלול חושי או קוגניטיבי שני . אנשים המדווחים על תופעות כאלו באופן תדיר מכונים "סינסתתיים".
בצורה נפוצה אחת של סינסתזיה (Grapheme–color synesthesia) אותיות או מספרים נתפסים כבעלי צבע. צורה אחרת של סינסתזה מכונה "האנשה סינסתתית" Ordinal linguistic personification. אצל אנשים בעלי תופעה נוירולוגית זו , סדרות סימבוליות כגון מספרים, ימי השבוע וחודשים של שנה מקושרים עם "אישיות" (personality).
תופעת הסינסתזיה על גווניה השונים נפוצה למדי בקרב האוכלוסיה: 1 מכל 23 אנשים מוגדר כסינסתתי, אך אנשים רבים חווים סינסתתיות מבלי להיות מודעים לכך.
סינסתזיה כמפתח להבנת התפתחות השפה
חקר התופעה הוביל לגילויים בעלי משמעות בהבנת התפתחותה של השפה. סוברים שיש לכך השלכות על התפתחות שפות, בכך שקריאת שמות לעצמים אינה שרירותית. הקשר המובנה במוח האנושי בין צורות וצלילים היווה גורם משפיע בהתהוות המילים בתהליך האבולוציה של המין האנושי כמין מדבר.
הנה דוגמה לתופעה בעלת גוון סינסתתי. נסו להחליט:
לאיזו מהצורות הבאות קוראים "בובה" ולאיזו "קיקי"?
בניסוי פסיכולוגי אשר תוכנן לראשונה על ידי וולפגנג קוהלר, אנשים מתבקשים להחליט לאיזו מן הצורות קוראים "בובה" ולאיזו קוראים "קיקי". 95% – 98% מהאנשים בוחרים בכינוי קיקי עבור הצורה הכתומה הזוויתית ובכינוי בובה עבור הצורה הסגולה המעוגלת.
מדענים מנסים להסביר תופעה זו מכמה זוויות: מהזווית הפיזיולוגיות – שרירי הפה נדרשים לצורה מעוגלת ע"מ להפיק צליל BO לעומת הזוויתיות הנדרשת בהפקת KI, ומחקר המוח – לצורה הגרפית קיקי יש כיפופים חדים פתאומיים, ולצליל קיקי המיוצג בקורטקס השמיעתי, במרכזי השמיעה במוח, יש גם כן כיפופים חדים פתאומיים. המוח מבצע הפשטה סינסתטית של מיזוג חושים, מזהה את התכונה המשותפת של זוויתיות, וכך מגיע למסקנה שהם שניהם קיקי .
מעניין לשים לב לקשר נוסף בין הצורה והצליל: גם באלפבית הלטיני הצורה הזוויתית דומה לאותיות הזוויתיות K ו-I, בעוד שהצורה המעוגלת דומה לאותיות המעוגלות B ו- O.
אנו למדים כי הקשר בין צורה וצליל, אותו חווים השמאנים של האמזונס באופן מוסיקלי ומתוך חיבור עמוק לישויות של עולם החי והצומח, הינו קשר בסיסי המתקיים במוח האנושי, ברמה כזו או אחרת, אצל כולנו. …ומה באשר לקולות אשר משמיעים כלבי הערבה?
[/toggle]
[toggle id="ta4" title="ומה לכל זה ולשפתם של כלבי ערבה?"]
ומה לכל זה ולשפתם של כלבי ערבה?
כלבי הערבה מתקשרים בינהם בשפה הטבעית המורכבת ביותר שפוענחה עד כה ע"י העולם המדעי. ד"ר Slobodchikoff שחקר את קולותיהם של כלבי הערבה, גילה כי הם משתמשים בקריאות בעלות מאפיינים מוסיקליים חזרתיים. קולות אלו משמשים את כלבי הערבה להזהיר את חברי הלהקה בפני טורפים. בעקבות מחקרו של ד"ר Slobodchikoff, אנו למדים כי הקריאות נושאות מידע ספציפי לא רק על המין אליו משתייך הטורף אלא גם מידע תיאורי על המראה שלו. לדוגמה, קריאת אזעקה שתושמע בעקבות התקרבות אדם ללהקה תכיל מידע לא רק על היות הטורף בן-אנוש, אלא תכיל גם מידע על הגודל, צורה (רזה או שמן), וצבע הבגד אותו האדם לובש.
עד כאן באשר לדמיון בין שפתם של כלבי הערבה ושפתנו שלנו. החלק המפתיע ביותר במחקרו של ד"ר Slobodchikoff, בתגלית כי שפתם של כלבי הערבה אינה בהכרח תופעה תרבותית נלמדת. ליצורים הללו ישנה דרך להמציא באופן ספונטני מילים לאובייקטים שאף פעם לא נתקלו בהם קודם, כולל צורות גאומטריות אותן מציג לפניהם המדען.
(דקה 4:30 בסרטון:) "למרבה הפלא, כלבי ערבה יכולים גם לתאר אובייקטים שהם מעולם לא ראו לפני כן. באחד הניסויים, המדענים מראים לכלבי הערבה ציור של אליפסה שחורה. כל כלבי הערבה השמיעו באופן קונסיסטנטי את אותה הקריאה בתגובה לאליפסה השחורה. ובניסוי נוסף, הראו לכלבי הערבה צלליות של עיגולים לעומת משולשים – ולכבי הערבה שוב השמיעו באופן קונסיסטנטי קריאות שונות לעיגולים ולמשולשים. "
משתמע מכך, שבין הצליל אותו כלב ערבה משמיע ברצונו לדווח על אובייקט בו הוא נתקל לראשונה אי-פעם, ובין האובייקט המדובר – קיים קשר ישיר, בלתי-אמצעי. כאילו לכל אובייקט ישנה דרך משלו לנגן את עצמו דרך קולו של כלב-הערבה. כאן אנו מוצאים את הקשר לעיקרון "השירה הגאומטרית", "הקוסמולוגיה המוסיקלית" או במילים פשוטות – המסתורין הקושר בין צליל וצורה.
—-
[/toggle]
[toggle title="בחזרה הביתה, ועוד קצת השראה…" id="t5"]
לסיפור הבריאה של שבט ה- Shipibo מאפיינים המזכירים את סיפור הבריאה היהודי – בראש ובראשנה התפיסה של הקול ככוח בורא. בשני הסיפורים הבורא משתמש בקולו במעשה הבריאה. מעניין לעמוד על ההבדל בין השימוש בקול לבריאת העולם דרך שירה, לעומת השימוש בקול לבריאת העולם דרך מילים. מעניין גם לשים לב למקומו של הנחש בשני סיפורי הבריאה ועל עץ החיים לעומת עץ הדעת…
[callout]"דע לך", מלמד ר' נחמן מברסלב, "שכל עשב ועשב, יש לו ניגון מיוחד משלו…"
"ומשירת העשבים, נעשה ניגון של הלב…"[/callout]
[callout] שמות כ14: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת"
[/callout]
עוד על הכוח הבורא של קול ודיבור, ועל מקומם בתפיסת העולם הקבלית, תוכלו לקרוא במאמר: "בית הספר לנבואה" – מדיטציה קולית ככלי להשגת מצבי תודעה גבוהים והתגלות נבואית, לפי שיטתו הקבלית של רבי אברהם אבולעפיה
[/toggle]
http://www.arte-amazonia.com/music/woven-songs-of-the-amazon/
