מדיטציה קולית ככלי להשגת מצבי תודעה גבוהים והתגלות נבואית, לפי שיטתו הקבלית של רבי אברהם אבולעפיה
ליקטה וערכה: רות רבינס
כחלק מהמחקר המתמשך שלנו של מסתורי הקול והתנועה האנושיים, יצאתי למסע אל המקורות הקבליים העתיקים לשימוש המיסטי בקול, תנועה ונשימה. לאורך המסע הזה הופתעתי לגלות את דרכו הקבלית של רבי אברהם אבולעפיה, מורה ל"קבלה נבואית" כלשונו, שהשתמש בתרגילי מדיטציה קולית כשער להתגלות נבואית.
רבי אבולעפיה הותיר אחריו כתבים רבים המתארים טכניקות מדוייקות שמטרתן השגת שליטה במצב התודעה על-מנת להוביל את המתרגל לחוויה של התגלות נבואית. הטכניקות שפיתח משלבות שימוש מדוייק ומסונכרן בו-זמנית בקול, נשימה ותנועות ראש וידיים. בשיטתו הקבלית הסתמך אבולעפיה על פירושו לספר יצירה. טכניקת התרגול מובילה לחוויה מיסטית מתוך שליטה על כוחות התודעה והגעה למצבי טראנס היפנוטי, בהם מתאפשרת ההתגלות הנבואית.
מבנה המאמר:
א. רקע
ב. עיקרי המדיטציה הקולית בשיטתו של ר' אבולעפיה
ג. הקול והדיבור בתמונת העולם הקבלית
ד. המדיטציה הקולית כפרשנות לספר יצירה
ה. על הכוח הבורא של הקול והדיבור
ו. לסיום, שלוש שורות משיר של יהודה עמיחי…
ז. מקורות
א. רקע
רבי אברהם אבולעפיה (1240-1291) לימד את שיטותיו, אותן כינה "קבלה נבואית", בקהילות ספרד ואיטליה של ימי הביניים. רבי אבולעפיה היה דמות יוצאת דופן ושנויה במחלוקת. באירופה של ימי הביניים הוא בלט בחיפושו אחרי חויה מיסטית ישירה, נבואית כלשונו, תוך אמונה שהוא נביא ואולי אף משיח.
רוב המקובלים בתקופת רבי אבולעפיה השתייכו לזרם הקבלה התאוסופית. עיסוקם הקבלי היה עיוני-פילוסופי בעיקרו, והתמקד בלימוד תורת עשר הספירות, כפי שזו מוצגת בספר "הזוהר" ובתורתו של האר"י. זרם הקבלה האקסטטית, אליו השתייך ר' אבולעפיה, עוסק בהיבט החווייתי של הקבלה תוך שימוש בטכניקות מעשיות. שאיפתם של העוסקים בזרם הקבלה האקסטטית הינה הגעה לחוויה המיסטית של "דבקות באל", דרך הגעה למצבי טראנס. או בלשון הזוהר: למצוא את הדרך להיכנס אל הפרדס ולגלות את סודות מעשה המרכבה.
מה שמייחד ומבליט את ר' אבולעפיה לעומת מקובלים אחרים מזרם הקבלה האקסטטית, הוא הפירוט הרב של הטכניקות המעשיות בהשגת הנבואה. אבולעפיה משתית דרך ברורה להולכים בדרכו, החל מאופן וסדר הנשימות הראוי, תנועות ראש וידיים דמיון האותיות, וכן בתנאים הנלווים לשימוש בהזכרת השם, כמו ההכנה הנפשית הראויה והתבודדות במקום המיוחד לשם כך והתרחקות מענייני העולם הגשמי.
התנגדות חריפה לרבי אברהם אבולעפיה בחייו הייתה בלתי נמנעת לאור הייחודיות והמהפכנות של שיטתו. על-אף החרם נגדו, אותו הנהיג הרשב"א עוד במהלך חייו של אבולעפיה, כתביו צוטטו ע"י רבנים ידועים כמו הרמ"ק, רבי חיים ויטאל, והחיד"א. כיום בעולם החרדי החל מאמץ לפרסם את כתביו של אבולעפיה, ויצאו לאור רבים מספריו. גם בזרם הקבלה המודרנית זוכה דמותו של אבולעפיה לעדנה מסוימת בכך שמתייחסים לשיטתו כאל "מדיטציה יהודית".
—
ב. עיקרי המדיטציה הקולית בשיטתו של ר' אבולעפיה
מובאות מספריו של ר' אבולעפיה:
"צריך שיקח כל אות ואות מאותיותיו ויניענה בתנועת נשימתו ארוכות שלא ינשום בין שתי אותיות כי אם נשימה אחת ארוכה (…) ואחר כך ינוח בשיעור נשימה אחת. וכן עשה בכל אות ואות (…)" (מתוך ספר "מפתח השמות)".
"תתחיל להניע לבך וראשך (…) ונענע ראשך בציור הניקוד אשר באות שאתה מזכיר (…)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא).
"בשעה שתרצה להזכיר את השם הנכבד הזה החקוק למעלה בניקודו, קשט עצמך והתבודד במקום מיוחד, שלא ישמע קולך לזולתך, וטהר לבך ונפשך מכל מחשבות העולם הזה, וחשוב שבאותה שעה תיפרד נפשך מגופך ותמות מן העולם הזה ותחיה לעולם הבא" (אור השכל, עמ' ק"ד)"
מתוך מאמר באתר "שפת נפש":
"השיטה של אבולעפיה מבוססת על צירופי אותיות וגלגולן. הטכניקה הבסיסית כוללת הגייה של הצירופים בקצב מונוטוני. בהגייה נעשה שימוש גם בניקוד מתחלף וגם בתנועות ראש שונות בכל חילוף כזה.
לדוגמה, את השם – א-נ-י – הוגים בששת הצירופים שלו: א-נ-י; א-י-נ; נ-א-י; נ-י-א; י-א-נ; י-נ-א, ובכל אפשרויות הניקוד והנעת הראש – בפתח עם תנועת ראש משמאל לימין, בחולם עם תנועה למעלה, בחיריק עם תנועה למטה, בשורוק בהטיה קדימה וכן הלאה. לאחר שהצירוף, או 'הגלגול' בלשונו של אבולעפיה, זורם במהירות ובאופן טבעי – מתחילה העבודה על ההגייה. ההגייה היא ביטוי של אותם צירופים אך במצב מנטלי מדיטטיבי."
"ההגייה המונוטונית דורשת בשלב ראשון ריכוז גבוה שמאפשר למתבודד לדייק בצלילים ובתנועות הנכונות. הפעילות המונוטונית יוצרת לאורך זמן כניסה למצב טרנס היפנוטי שבו המוח פועל בתדר נמוך שבין ערות לשינה. זוהי פעילות מדיטטיבית מובהקת שמעוררת את האונה הימנית שאחראית על הדמיון ועל הקליטה העל חושית.
ההגייה של האותיות בקונסטלציה המיוחדת הזו מאפשרת למתפלל לפרוץ את גבולות הכלי של האות – הצורה הגרפית והצליל הפונטי שלה – ולגעת באנרגיה הרוחנית הטמונה בה. ברמות הבסיסיות המגע עם התוכן הרוחני של האות יכול להתבטא בהופעה של חוויות פיזיות מטלטלות: צבעים מיוחדים ובוהק שהמתפלל רואה; עצמה שלא מוכרת מהראייה הפיזית הרגילה; ריחות, קולות וטעמים ועוד. לעתים ההתבוננות מעוררת גילוי של תובנות פנימיות בתחומים או בנושאים שהמתפלל עוסק בהם. ברמה מתקדמת זהו השער להשגת הנבואה."
ג. "עשר ספירות בלימה" – הקול והדיבור בתמונת העולם הקבלית
תמונת העולם הקבלית שלאורה פיתח ר' אבולעפיה את שיטותיו המדיטטיבית נשענת על תורת עשר הספירות.
עשר הספירות, בחלוקתן הקלסית, מוצגות בפירמידה של שלושה משולשים; המשולש השכלי (העליון – מקביל למוח האדם), המשולש הרגשי (האמצעי – מקביל לאזור הלב והחזה) והמשולש המעשי (התחתון – מקביל לאזור המפשעה והרגליים).
ספירת החכמה – הספירה הראשונה המסוגלת לקלוט השפעה רוחנית מאור האינסוף האלוהי אל הכלי שלנו, בני האדם.
ספירת החכמה ממוקמת בצידו הימני של המשולש העליון, ומקבילה לאונה הימנית של המוח. לאונה הימנית מייחסים תכונות מקבילות לספירת החכמה. לעומת מוח שמאל, המתאפיין בחשיבה ביקורתית, אנליטית והגיונית, מוח ימין אחראי על החשיבה האינטואיטיבית ועל ניתוח מידע לא מילולי. הכוחות המקבילים של ספירת החכמה בנפש האדם, הינם כוחות ההשראה, ההמצאה והחידוש.
בעיבוד שפה, מוח ימין אחראי על עיבוד האינטונציה – החלק הקולי הלא-מילולי של הדיבור. השימוש בקול כצליל טהור, נטול הבחנות, מושגים ומבנים מילוליים, שייך לאונה הימנית ולספירת חכמה.
ספירת בינה – ספירת בינה מתאימה לצידו השמאלי של המוח. הדיבור, השימוש במושגים מובחנים, פירוק ההברקה הראשונית של רעיון מופשט, צמצומו וארגונו במשפטים מובנים, שייכים לתחומה של ספירת הבינה.
לאחר קבלת האור אצל ספירת החכמה, תהליך הצמצום נמשך אל ספירת הבינה כדי שזו בתורה תפענח את אור האינסוף המופשט למבנה שכלי שלם של סברות ורעיונות. הספירות חכמה ובינה פועלות כמערכת זוגית, תלויות ומשלימות זו את זו.
מה אנו למדים מחכמת הקבלה על איכויות השימוש הטהור בקול ללא מילים, לעומת השימוש בקול בתוך מבנים מילוליים? אלו הם מאפיינה העיקריים של ספירת החכמה:
- "ראשית הגילוי" – הגילוי הראשוני של איכות ספירת החכמה בכוחות הנפש וההכרה, מופיע כהבזק ללא צורה מוגדרת, לפני היכנסה אל מסגרות הגיוניות, ללא אפשרות להבנת הדברים ולהסבירם.
- "עוצמת הגילוי" – ע"פ תורת הקבלה, בספירת החכמה מתגלה עצמתו של אור האינסוף ברמה הגבוהה ביותר שבספירות.
- "ביטול עצמי" – הביטול העצמי הנחווה כמצב תודעתי של ריק, מאפשר לכלי לקבל ולהכיל את האור היורד אל ספירת החוכמה. נדרשת יכולת להפריד את כוחות ההכרה מהמציאות האנוכית והסיפור הפרטי, ע"מ לאפשר את קבלתם של ההברקה, החידוש – הכוחות היצירתיים.
ד. המדיטציה הקולית כפרשנות לספר יצירה
ספר יצירה פרק ב' פסוק ג':
"עשרים ושתיים
אותיות יסוד
חקקן בקול
וחצבן ברוח
קבען בפה
בחמישה מקומות
אחה"ע בגרון
גיכ"ק בחיך
דטלנ"ת בלשון
זסשר"ץ בשיניים
בומ"ף בשפתיים"
"ההוראה היא להגות בדייקנות כל אות מחמש משפחות אלו. זה נקרא "חקקן בקול". אחר כך יש "לחצבן ברוח", להתבונן בדייקנות בכל אות ואות, ולהתרכז באוויר הננשף תוך כדי ההגייה. לבסוף יש "לקבען בפה", תוך מדיטציה על המקום בפה שבאמצעותו נהגית האות. "
"ההליך המקובל לתרגול הינו בחירתן של שתי אותיות מתוך הא"ב, והגייתן בעשרים וחמישה הצירופים שמאפשרות חמש התנועות […] התרגיל משלב הגיית האותיות וצירופן, כדי למלא בעזרתן את התודעה כולה."
תרגיל נוסף, המוצע בפירושו של הרב קפלן, הינו להגות כל משפחה בתנועה המתאימה לה. כך נוצר ניגון שניתן להשתמש בו לתרגיל זה: אָחָהָעָ / גֵיֵכֵקֵ / דֹטֹלֹנֹת/ זִסִשִרִצִ / בֻוֻמֻפֻ
—
ה. על הכוח הבורא של הקול והדיבור
ספר יצירה פרק א' פסוק ט':
"עשר ספירות בלימה
אחת רוח אלהים חיים
ברוך ומבורך שמו
של חי העולמים
קול ורוח ודיבור
והוא רוח הקודש"
מתוך פירושו של הרב אריה קפלן:
קול, רוח ודיבור –
אלו היו כלי הבריאה, ככתוב בספר תהלים: "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים ל"ג 6). "קול" הוא כוח יוצר טהור ובלתי מובחן. הוא נרמז בפסוק "בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ". מיד אחר כך , מדווחת התורה "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" – זוהי ה"רוח". רק אחר כך מדבר האל ואומר "יהי אור".
רוח הקודש –
זהו המונח המקובל להשראה אלוהית, שבצורתה הגבוהה כוללת גם נבואה. רוח קודש זו היא המתווכת בין הקול לדיבור.
במצב התודעה של השראה אלוהית, האנרגיה הפוטנציאלית הטהורה של הקול הופכת למילים, בדיבור נבואי.
ו. איך לסיים? שלוש שורות משיר של יהודה עמיחי:
"אני רוצה לחיות עד שגם המילים בפי לא יהיו עוד
אלא תנועות ועיצורים, אולי רק תנועות, רק צלילים רכים
הנפש שבתוכי היא עכשיו השפה הזרה האחרונה שאני לומד. "
ז. מקורות:
"ספר יצירה" – עם פירוש וביאור מאת אריה קפלן – למידע נוסף
"בית הספר לנבואה" – מאמר הסוקר את הביוגרפיה של ר' אברהם אבולעפיה ושיטות התרגול שלו באתר "שפת נפש" – לקריאת המאמר
"מדיטציה במבט יהודי" – מאמר מאת הרב ד"ר נתן אופיר (אופנבכר) באתר "דעת" – לקריאת המאמר
על הכוח הבורא של הקול, השפה והמילה- http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-2987.htm
"האלוהים כדגם לחיקוי" – מאמר המסכם את ספר יצירה מאת יהודה ליבס – לקריאת המאמר
אברהם אבולעפיה בויקיפדיה – לקריאת המאמר
מאמר על ספירת חכמה באתר חב"דפדיה – לקריאת המאמר