בפורמט האימפרוביזציה הקבוצתית אנחנו פועלים ממקום ראשוני של חווית התקשורת עם העולם הסובב אותנו ולמידת מיומנויות חיים באופן של משחק.
משחק היא צורת תקשורת אוניברסליית המתקיימת לא רק בין בני אדם אלא גם בעולם החי ,כפי שתינוקות , ילדים, מתבגרים וגם מבוגרים משחקים, כך גם גורים של חיות לומדים בדרך של משחק. מעניין לראות כי אכן בשלבי ההתבגרות המוקדמים של היונקים הם לומדים ומאמנים עצמם בדרך של משחק, אך הצורה החברתית הנקראת משחק מתקיימת גם לאורך כל החיים הבוגרים של היונקים, חיות כבני אדם, כצורה של תקשורת מהנה בהיותה גם דרך לבטא רגשות, גם דרך לאזן רגשות וגם דרך לרכוש מיומנויות בדרך משחקית-חברתית שיש בה תמיד את אלמנט ההנאה.
- תינוקות משחקים ב"השב את החפץ" משחק בו הם שוב ושוב מפילים משהו מידם ושואבים רוב נחת כאשר המבוגר מחזיר אותו. שלב זה בהתפתחות התינוק ידוע בשם "קביעות האובייקט" ומתייחס גם לתחילת הפרידה של האם מהתינוק. האם נעלמת מעיניו לעיתים לכמה שעות ואז חוזרת, המשחק ב"השב את החפץ" נותן לתינוק את תחושת הביטחון שהדבר ישוב אליו, נותן הרגשה של עוצמה ושליטה. חוויה דומה קיימת במשחק המחבואים הקטן "קוקו, איפה אני, הנה אני" שאותו כל אמא משחקת עם תינוקה, גם משחק זה קשור כנראה לאותו שלב בו התינוק צריך את הביטחון שהסובבים אותו אשר נעלמים מידי פעם גם ישובו להראות לעיניו.
מעניין לציין כי המשחק הזה הוא אוניברסלי וטבעי, אמהות לא לומדות בקורס מיוחד את המשחקים האלו אך כנראה שהם טבועים כחלק מהאינטואיציה המשחקית כשם שהחתולה מלמדת את גוריה לצוד כאשר היא מביאה להם לטאה או עכבר והגורים משתעשעים איתם במשחק אין סופי של ציד, לשחרר את הציד, לרדוף אחריו וכ'ו (כמובן שהמשחק כאן הוא עבור החתלתול, הלטאה והעכבר לא ממש משועשעים ….)
- בגיל הגן ילדים משחקים באמא ואבא, רופא וחולה, משחקי בובות, משחקי מלחמה, כל המשחקים האלו מתרגלים מיומנויות מסוגים שונים או מביאים לידי ביטוי רגשות שהילד אינו יודע להביעם והמשחק משמש דרך להבעתם וגם לאיזונם. תוך כדי המשחק מתנהל הדיאלוג בין הילד לרגשותיו והוא מוצא פיתרונות על מנת להרגיע את עצמו, על מנת לעשות סוף טוב לדברים שהוא חושש מהם וכך הוא יכול במהלך המשחק להרוג את המפלצת המפחידה אותו בלילה או להפוך יצורים מפחידים ליצורים איתם אפשר להתידד. עבור הילד המשחק הוא מציאות שלתוכה הוא יוצק את תכניו הפנימים ובתוכה הוא גם יוצר שינויים אשר ישנו בפועל את מציאותו הפנימית.
- משחקי קצב ושירה מחזקים חוויה של קצב, הרמוניה ותקשורת של שמחה. למשחקים אלו מצורפות הרבה פעמים מילים שבעיקרן הם מילות שטות, צורה הבעתית אשר מאפשרת לילדים בעיקר עם תחילת החינוך בבית הספר וכניסה לתוך מערכת חוקים חברתית המגבילה את הספונטניות הטבעית שלהם ,לבטא את החלק הילדותי, המשתטה, שאינו כפוף לחוקי ההיגיון והצורה החברתית, ברבים מהשירים האלו חבויים גם תכנים רגשיים הבאים לידי ביטוי בצורה זו של חיבור מילים לכאורה שטותיות והכנסתן לתוך מערכת קצבית, משחקית דבר שמאפשר הרחקה והתמודדות עם מצבים בדרך של הומור.
- משחקי כדור קבוצתיים כמו כדורגל, כדורסל וכ'ו מפתחים חשיבה ואינטואיציה איסטרטגית ושיתוף פעולה בתוך קבוצה יחד עם ביטוי יצר התחרותיות שהוא כנראה אחד היצרים ההישרדותיים ביותר.
- משחקי מזל עוסקים במפגש עם הלא ידוע, המזל, הגורל אשר אין לנו שליטה עליהם, משחקי מזל מטפחים את יצר הפולחן, התפילה לאל המזל לפני הטלת הקובייה וכ'ו.
- משחקים כמו דמקה , שחמט ומשחקי חשיבה אסטרטגית אחרים, מאמנים ריכוז והתמקדות לאורך זמן וחשיבה הגיונית אשר נותנת לנו תחושה של שליטה, מהלך המשחק תלוי בנו, במחשבתנו ולא כמו במשחקי המזל באיזה גורל בלתי ניתן להסבר ושליטה.
- גם חקירת המיניות נעשית תוך כדי משחק בגיל צעיר, משחק המקבל פנים שונות עם ההתבגרות אך בעיקרון נשאר בעל אופי משחקי לאורך השנים, משחקי חיזור נהוגים גם על ידי מינים רבים של בעלי חיים.
הדבר המאפיין את כל המשחקים הוא היות להם חוקים וכללים. חוקים וכללים אלו נשמרים בקפדנות והם בעצם יוצרים את המשחק, המבנים והכללים כוללים את התעוררותו של רגש ספציפי אחד או יותר אשר יכול להשתנות במהלך המשחק, גם במשחקי דמיון אותם ממציאים הילדים נקבעים חוקי המשחק וכלליו עוד לפני שמתחילים לשחק, דומה כי ההבנה או הידיעה שלמשחק דרושים חוקים על מנת להתנהל, היא הבנה טבעית, מולדת, אשר קשורה לעובדה שכל דבר בעולם מתנהל על פי מבנה וכללים, מעניין שהמשחקים, רובם ככולם, מתאפיינים באנרגיה של ספונטניות, שמחה ושעשוע למרות המבנים והחוקים אשר במציאות אחרת כמו בבית הספר או בבית, יכולים להיתפס כנוקשים, מעצבנים ותמיד כפוטנציאל להפרתם, הרי שבהיותם מוגדרים בתוך משחק מתייחסים אליהם בכבוד, ברור כי מי שמפר את חוקי המשחק אינו יכול להישאר במשחק וגם כלל זה הוא חלק מחוקי המשחק ,כמו כן הכללים אינם נתפסים כמשהו אשר יכול להגביל את הספונטניות ואת יצר המשחקיות והשעשוע.
האימפרוביזציה הקבוצתית היא משחק מעין זה, משחק בתוכו אנו לומדים בראש וראשונה לחזור אל האדם המשחק שבתוכנו, אנחנו לומדים חוויה חברתית של שיתוף פעולה לצורך יצירת עולם המתנהל כל פעם עם חוקיות המתהווה תוך כדי משחק האימפרוביזציה. אנחנו נכנסים למשחק עם מעט מאוד כללים, המבנים מתהווים דרך הקשבה לצורך של היצירה , האימפולסים האישיים קשורים למציאות המתנהלת ולצרכיה מבלי לקבוע מראש מה הם צרכיה, אנחנו קשובים למתרחש ברגע, למערכות יחסים מתהוות ומתפרקות, לרגשות שעולים תוך כדי התהוות הכללים, כמו ילדים אנחנו צריכים לזכור כי מציאות אינה מתהווה ללא חוקים, כמו ילדים אנחנו רוצים להיות נלקחים לגמרי על ידי הרגע להיות בחוויה טוטאלית ויחד עם זה בהכרה ערנית , מבחינה, בוחרת, מחלקת את תשומת הלב לרבדים שונים בתוכנו ומחוץ לנו.
משחק האימפרוביזציה שאנחנו משחקים הוא משחק מורכב ביותר, כמו לחלום חלום קבוצתי, לטוות אותו ביחד, כאשר אנחנו רוצים גם לעבור בתוכו סוג של מסע אישי אשר יכול להחוות כרצף פנימי ולא כחלקים המופעלים כל הזמן לטובת היצירה הקבוצתית, בסופו של דבר אנחנו רוצים ליצור מציאות חיה , פועמת, אחרת, כזו שעדין לא הייתה, מציאות שהיא זמן חלום, כזו המאפשרת מפגש עם חלקים שונים בתוכנו ומפגשים אחרים ומיוחדים עם אנשי הקבוצה איתם אנחנו יוצרים את הסיפור הזה.
בזמן החלום הזה אנחנו מורשים לחיות בגדול, ללכת עד לקצוות, לחיות בעוצמה ובמלאות שאותה אנחנו לפעמים לא מרשים לעצמנו במציאות הרגילה, תוך תקווה שזמן האימפרוביזציה יהיה תרגול אשר יפנים את מיומנותיו הרבות לתוך חיי היום יום, באופן כזה יכולים חיי היום יום להפוך ליצירת חיינו מתוך מקום חי, ספונטני וקשוב לצרכי עצמנו ולצרכי המציאות, והדיאלוג בין כל המרכיבים יעשה מתוך חדוות המשחק המשלבת טוטליות רצינית עם הידיעה שזהו "רק משחק".
