היכן נפגשים המוזיקה והריפוי?
מוזיקה היא כמו מיילדת. היא מסייעת לנו לשחרר איכויות של חוכמה ותבונה שנמצאות בתאי גופנו. השראה, שיוויון נפש, האנרגיה של החיים – כל אלה הם כמו הילדים של המוזיקה. היא נמצאת שם כדי לסייע לגוף ולרוח ללדת את האיכויות האלו החוצה. המוזיקה נכנסת לגוף דרך האוזן, והצלילים פוגשים את העצמות, שמשמשות כקולן פנימי שבו התדרים 'שוטפים' את התאים ומחדשים את אנרגיית החיים.
המפתח לריפוי מוזיקלי הוא להקשיב למוזיקה ש'הקול המרפא הפנימי' שבנו מבקש, ולהרגיש איזה מוזיקה נוגעת בגוף, בתודעה וברוח. ריפוי מתרחש כשאתה נכנע ונותן למוזיקה להוביל. תיכנס לתוך המוזיקה בלי אג'נדה, תאבד את עצמך, עזוב את כל מה שאתה יודע ואז תחזור חזרה לעצמך עם כל הידע שנחשף בפניך.
מהי היוגה של הקול?
הקול הוא כלי להתחבר לשיאה של האנרגיה הזורמת של החיים. ניתן להשתמש בו כצוהר לעולם הרוח ולעומקי התודעה. כניסה למדיטציה בשירה ונשימה מפתחות שינויי אנרגיה התומכים בשינויי דפוסים. היוגה של הקול מציעה אינטגרציה של גוף – תודעה – רוח, דרך טכניקות שירה עתיקות ומודרניות של מזמורים, סאונד הילינג, תנועה, מנטרות, אלתור ופיתוח הקול, כגשר לקול האנרגטי הפנימי ולאור האדם. הקול האישי של האדם הוא למעשה הכלי בעל איכויות הריפוי העמוקות ביותר, הקול המרפא.
אחד הדגשים ביוגה הזו מושם על איכויות ריפוי של המלודיה, של התיפוף, של ההרמוניות. זהו כוח פנימי שלא מדבר בשפה של כאב אלא בשפה של פנטזיה, וזה משחרר אותך ממה שאתה חושב שאתה יודע. עבודה במוזיקה היא עבודה שמאנית. שמאן הוא אדם שמכיר את הידע הלא ידוע. ברמה הפסיכולוגית, אם אתה מודע ללא ידוע, אין בך פחד.
אנחנו חיים בעולם שבו רצון, אג'נדה ונוכחות הם כלים הכרחיים לחיים בריאים ושלמים. נכון, אך אנשים בתרבות שלנו מרכזים את כל כוחותיהם בלהוביל, בלהיות הכי טובים ובלהתבלט. המוזיקה מאפשרת חוויה של כניעה מוחלטת, אפשר לעזוב את הפסיכולוגיה ולשחרר את האנרגיה של הנוכחות המוכרת, להתשחרר מכל אג'נדה ומכל רצון. וגיליתי שהמרחב שמתגלה לאחר הכניעה וההתמסרות הוא מרחב שבו נמצאות התבונה והחוכמה, ואיתן מגיעים הפתרונות.
כיצד יכולה המוזיקה להפחית כאב?
המוזיקה היא אמנות, אנשים מאמינים באומנות ומאפשרים אותה. מעמד האומן במערב מזכיר לפעמים מעמד של שמאן, כי יש לו לגיטימציה לגשר בין העולמות.
לאנשים יש דרך מאוד מסויימת להתמודד עם כאב, עם פחד ועם מוות. המוזיקה היא כמו כפתור – אתה יכול לשנות כאב לחוכמה, ולהשתמש במוזיקה כגשר לאותם מקומות. זה גשר שצריך להיות גמיש מאוד – אם הוא מתוח מדי, הוא נשבר. מה שהופך את הגשר לגמיש, הוא ההבנה שהגשר הוא לא אני, הגשר הוא המוזיקה שעוברת דרכי. זו חוכמה של מסורות עתיקות, ואני חושבת שבתרבות המערבית שלנו חשוב להתחבר אליה.
