התהוות היצירה הקבוצתית / סמדר אימור

התהוות היצירה הקבוצתית בכל תחום שהוא תהיה מורכבת במהותה מאלמנטים דומים או מקבילים לאלו המרכיבים להקת ג'אז מיומנת- החופש היצירתי האישי הסובב סביב מבנה , או נושא נתון כאשר הקבוצה כולה מחויבת לתמיכה ביצירה המשותפת המתהווה מחדש בכל רגע. הקבוצה מזהה את הקודים הנוצרים ומנהלת דיאלוג חי ותומך עם התהוות מבנים חדשים סביב לנושא הקיים.

לצורך התהוות היצירה הדינאמית דרושות שורה של מיומנויות, הדרושות לכל קבוצה או ארגון: מהארגון הקטן שהוא המשפחה ועד לארגונים גדולים.
תחושה משותפת של קצב, תחושת השינוי בקצב,תחושת השינוי לפני היותו מקבל ביטוי כלשהו בעולם (אינטואיציה מוסיקלית), תחושת המוסיקליות הקבוצתית, האימפולס הקבוצתי או האימפולס של היחיד אשר הקבוצה פתוחה לקבל אותו, להגיב אליו ולהיות איתו בקשר.

היצירה הקבוצתית מתהווה באמצעות הדיאלוג בין פנים לחוץ, בין הרצון האישי ( האימפולס הפנימי) לבין הרצון הקבוצתי, בין המטרה האישית לבין המטרה הקבוצתית, כאשר היכולת הקואורדינאטיבית של חלוקת תשומת הלב למרכיביה הרבים ושונים של המציאות המשתנה הן מפנים והן מחוץ והיכולת לעשות התאמות מהירות המפנימות את ההתרחשות החיצונית פנימה ומחצינות את ההתרחשות הפנימית החוצה בו זמנית ומאפשרות לשני כיווני הזרימה להיות מוכלים וניזונים זה מזה באופן חי ורציף.

התהוות היצירה הקבוצתית בצורתה הדינאמית והחיונית יכולה להתאפשר הודות ליכולתם של חברי הקבוצה לשהות בשדה משותף של הדהודים ושיקופים, דבר הדורש פתיחות, הקשבה רחבה, ראייה רחבה  ויכולת שהייה בחלל הריק בו מתהווים הצלילים לפני היותם נשמעים.

יכולות אלו מבקשות עזיבה, התמסרות ויכולת לוותר על תוכניות, רצונות, דפוסים, לטובת המשתנה התמידי אך היחסי, כלומר המשתנה היחסי בתוך הקבוע. אמירה זו מביאה אותנו להבנה שעלינו להיות בו זמנית בקבוע ובמשתנה, בתוכנית ובויתור עליה, ברצון ובויתור עליו וכ'ו, הדבר והיפוכו נעשים תוך תנועה מהירה ביותר בין שני הקטבים , בין הפלוס למינוס עד שנראה כאילו חד הם.

התהוות היצירה הקבוצתית היא תוצאה של בחירות המכירות במורכבות וריבוי האינפורמציה החדשה המגיעה בכל רגע נתון  וגורמת לשינוי מתמיד ובו בזמן בצורך לקיים מבנה בר קיימא המאפשר לשינויים להתרחש באופן אינטגרטיבי תוך כדי זיהוי והכרה בישות היצירתית הנוצרת בתהליך המשותף. זהו תהליך הקורא לדיאלוג בין אינטואיציה יצירתית ספונטאנית לבין בחירות הכרתיות הלוקחות בחשבון את מורכבות ההתרחשות. חלק ממורכבות זו היא העובדה שככל שה "ישות היצירתית " הופכת לעולם מובחן בעל קיום עצמאי נדרש הפרט באופן כלשהו להזין את היצירה הקבוצתית בעוד כי יתכן שבשלב מסוים הוא חש תחושה של איבוד קולו האישי . כשם שיכול לקרות בארגונים כמו משפחה, מדינה או מקום עבודה המושתת על עבודת צוות , מכיוון שכל ארגון פועל בעצם על פי אותם עקרונות של התהוות היצירה הקבוצתית, כל קבוצת אנשים השואפת ליצור משהו ביחד תידרש לאותו הדהוד משותף אשר יחבר את חברי הקבוצה לשדה משותף של זרימה, לתדר משותף אשר בהתרחשותו, הנדירה, אפשר לומר, מנהלת איזו אינטואיציה קבוצתית את מהלך מבניות היצירה, באופן כזה שמתקיים תיאום רצונות ואימפולסים בין הפרט והכלל.

במצב זה אין הפרט חש שקולו היחיד אינו נשמע מכיוון שקולו מהדהד מתוך כל חברי הקבוצה, הרי הוא חש את הנפח של עצמו מועצם לאין שיעור, חלקים בתוכו אשר לא  ידע לתת להם ביטוי מקבלים לפתע ביטוי אצל אחרים מחברי הקבוצה כך שבעצם התהוות היצירה המשותפת היחיד יכול בעצם לחוש את עצמו במלוא ביטויו ועוצמתו בהדהדו דרך השותפים האחרים ליצירה, זהו מצב שבו אין קווים ליניאריים אלא האינפורמציה זורמת במעגלים, בגלים –החוץ והפנים חד הם.

This entry was posted in ה. אינטגרציית קול בתנועה - אימפרוביזציה, מאמרים: "מסתורי הקול והתנועה האנושיים" and tagged , , . Bookmark the permalink.