תהליך קומפוזיציה באלתור / סמדר אימור

תחילת הסיפור
בנביטת אימפולס גופני, רצון גופני, זיהוי תחושה, דימוי או רגש המלווה את תחילת התנועה, חיפוש וחקר בתוך האלמנט האחד.

האם זו חקירה גופנית ? האם זו דמות הנובעת מתוך המבנה הגופני, המהלך הפיזי ? זרימה של הסיפור הגופני, הלך הרוח הנשמתי נמזג לתוך הצורה הגופנית והצורה הגופנית פותחת הלכי רוח נפשיים, נשמתיים. כך מתנהל הדיאלוג האסוציאטיבי ביניהם.

כאן נכנסת עבודה מנטאלית, הכרתית: אנחנו מוצאים ויוצרים את החוקיות של הסיפור וע'י כך את מבנה הסיפור. מרגע מסוים ואילך כל חומרי הסיפור נוכחים ויהיו נוכחים לאורך כל הדרך על מנת שהעולם שבתוכו אנו פועלים יתחיל להתבהר לנו ולצופה.

חומרי הסיפור ממשיכים להיות בתנועה של גילוי וחקירה, כמו מילה אחת אותה אני חוקרת, מוציאה ממנה את משמעויותיה השונות אשר חלקן באות לידי ביטוי בהיפוך האותיות , היוצרות מילים נוספות, חלקן יבואו לידי ביטוי דרך העמקת משמעות הצליליות, פירוק המילה למרכיביה הפונטיים וכ'ו.

בתהליך סיפורי גוף וקול אנחנו מתחילים מהריק, מהאין, יוצרים ממש מאין, כל חלקי המערכת יהיו אז בערנות ובהשתתפות לתוך התהליך של מציאת הסיפור, חשיפתו ובריאתו, יצירת אלמנטים קבועים לעומת המשתנים, פריצות של חומרים חדשים ומפתיעים לתוך המבנה והחוקיות של הסיפור, שבירת החוקיות והמבנה על מנת לחזור אליו עשירים באינפורמציה ובתובנות חדשות.

כל הכוחות פועלים בשיתוף , בדיאלוג ובאינטגרציה, הזרימה האורגנית- הספונטאנית נמשכת כל הזמן בעודה מנהלת דיאלוג עם צורות ומבנים הנחרטים בזיכרון הגופני והמנטאלי כאחד, הנפש פתוחה לחוות את חוויותיה ולהכיר את חומריה, פתוחה לשינויים בתחושות ורגשות , ההכרה המתבוננת עושה את הבחירות ואת האינטגרציה בין כל החלקים, מחליטה תוך התבוננות בתחושות הגוף והנפש , קובעת סדרים, כמויות, קצבים ואיכויות.

הסיפור, מתפתח בתוך עצמו. מבנה של סיפור קצר איננו כמו מבנה של סיפור ארוך או רומן ממש, הסיפור הקצר חומריו מתומצתים אנחנו מקבלים את המהות העמוקה של הסיפור בזמן מצומצם , אם מתארך הסיפור הרי שהוא פוגש דמויות נוספות, חומרי נפש נוספים, מוטיבים חדשים, הפתעות ושבירות בעלילה, מפנים בלתי צפויים, הוא גם מתרחב ומתעבה וגם מעמיק בעת ובעונה אחת, כל זאת אנחנו עושים בזמן אמיתי, התהוות הקומפוזיציה תוך כדי אימפרוביזציה.

בשלב מסוים יכנס הרובד הקולי, המוסיקלי כרובד נוסף המנהל את הדיאלוג ם הסיפור, מחזק אותם או מביא ניגוד ויוצר מתח יצירתי בין העולם הקולי לעולם הגופני. קול וצליל יהיו בקשר עם כל שינוי גופני קטן ומאידך יהיו גם יצירה עצמאית באופן כזה שאין הסאונד בא להדגים את הכוונה הגופנית אלא להוסיף לה רובד, לחזק אותה ולגלות חלקים בסיפור שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי מלא דרך תנועה בלבד.

כאשר מצטרף קול למבנה ולדיאלוג בין החלקים השונים אנחנו מגלים שהמורכבות גדולה יותר אפילו, הקשב צריך להיות מחולק בין יותר ערוצים ובעצם נבנים שני סיפורים במקביל, סיפור הקול וסיפור התנועה, לעיתים הם נפגשים והופכים לסיפור אחד, לעיתים יופיע רק הסיפור של הקול בעוד הווליום התנועתי ירד ולעיתים יעלה הווליום התנועתי וירד הווליום הקולי.

ההכרה, העדה, היא כמו מפעילת תאורה או טכנאי סאונד היושב מול לוח דימרים וקובע מינון, כמות, ווליום, מרכיבים, פוקוס או כמו בימאי הנותן  הנחיות תוך כדי מהלך הסיפור תוך כדי התבוננות בהתהוות הסיפור. כאשר אנו פועלים בעולם אנחנו מתחייבים לפעולה, הפעולה מספרת רצון, רצון מספר סיפור, בתהליך האימפרוביזציה אנחנו קשובים להתהוות סיפורי הנפש דרך גוף וקול, ראשית התהליך בפתיחות המאפשרת זרימת חומרים חדשים ומפתיעים והמשכו בניית גוף וצורה על מנת שמהות הסיפור תוכל להיות נוכחת כמציאות בעלת קיום שגם אם הוא מופשט הרי שהוא מקבל נוכחות של מבנה וחוקיות וע'י כך נעשה שפה הבוראת עולם ספציפי.

This entry was posted in ה. אינטגרציית קול בתנועה - אימפרוביזציה, מאמרים: "מסתורי הקול והתנועה האנושיים" and tagged , , , . Bookmark the permalink.