קול בתנועה – השפה העתיקה של הנפש / סמדר אימור

"קול בתנועה" מבקשת מאיתנו הקשבה, מכוונת אותנו להכיר את המקום בו מתהווה הפעולה לפני היותה נראית בעולם הפיזי. רגע הנביעה, הרטט שלפני הרטט, הידיעה שלפני המחשבה.

העבודה הקולית והתנועתית היא אימון פיזי-אנרגטי. מתקיים תהליך עמוק ויסודי של ריכוך, הרפיה, שחרור ונשימה מלאה ברמה של התא. הריכוך מאפשר את תחילתה של ויברציה עדינה, פעימה הנחווית כזרימה וגם כשמחה גופנית. לפעימה עדינה זו ישנה אפשרות להתפשט בגוף כולו, במידה בה אנו מצליחים לעזוב ולהרפות מאחיזות גופניות, ואיתן אחיזות נפשיות כמו ביקורת, אמביציה או ציפיה למשהו מסוים זה או אחר. כאשר אנו מרפים מאחיזות ומאפשרים לפעמה העדינה להתפשט, הגוף הופך לכלי המסוגל להעביר דרכו תדרים ברמות שונות, ללא חסימות ובזרימה תנועתית ואנרגטית המאפשרת את היצירתיות האותנטית ואת הריפוי הטבעי. אותה הרפייה, אותה אי-עשייה מאפשרת שחרור אימפולסים חיים המקבלים ביטוי ללא מעצור וללא חסימה דרך השפה העשירה של סמלי תנועה, קול ושירה, מבנים מוסיקליים המתהווים ברמות שונות של הגוף, הנפש והרוח. זרימת האנרגיה החיה מאפשרת לתנועתיות הטבעית הגופנית להתרחש, כמו ניעור פנימי עדין היא משחררת תדרים קוליים ממקומות שונים בגוף, דימויים וזכרונות הטמונים בכל תא ותא מקבלים ביטוי קולי-מוסיקלי.

בשלב הראשון זהו כעין פינוי, שחרור אנרגטי הפותח את האפשרות של הגוף, בשלב השני, להפוך לכלי לתדרים-סמלים-תובנות, אשר בתורם שוב מקבלים ביטוי מוסיקלי, קולי ותנועתי. לאחר הפינוי מהתכנים האישיים, הביטוי יכול להיות לא אישי, כי אם אוניברסלי ומספר את סיפור האדם והעולם. באמצעות התנועה והקול עוברים סיפורים אישיים, סיפורים אוניברסליים-קוסמיים, ידע העובר בצלילים דרך האדם השר.

שירי ריפוי אישיים נוצרים באופן טבעי כאשר התבונה היצירתית התת-הכרתית הטבעית חוזרת למערכות הראשוניות, נוצרים התדרים הנחוצים על מנת לאפשר איזון וריפוי טבעי, על מנת לחולל הדהוד במרכזים אנרגטיים ולאפשר פתיחת ערוצים נוספים.

הניצוץ החי – האימפולס – בורא חיים. אנחנו רוצים לאפשר לפעימת החיים להדהד בגוף, על גבי הפעימה זורם הצליל – היא נשמת הצליל.

ידע – אינפורמציה מסוגים שונים מגיע בצורת מבנים קוליים ותנועתיים. לרגש יש ביטוי פסיכופיזי עוד לפני שהוא נחווה כרגש. התבונה הטבעית של הגוף והקול מאפשרת טרנספורמציה ואיזון מערכות ברמה התת-מודעת. לכן לאפשר לזרימה להתרחש, למקצבים להשתנות, לעולמות להתגלות.

רצף של אימפולסים חיים מקבלים ביטוי בשירה המתהווה ברגע, בזמן הווה. רצף של אימפולסים חיים מקבלים ביטוי מוסיקלי. הם אינם בעלי "משמעות" במובן הרגיל. הם מעבר למשמעות בשני צידי הסקאלה: מצד אחד הם ראשוניים כמו הטבע, החיה, התינוק. מצד שני הם ראשוניים כמו תחושת האין סוף, האין, הריקות, המקור של הדממה והצליל. אין להם משמעות והסבר מעבר להיותם הם, ממשיים, נוכחים במלואם, גוף צלילי. תחושת הזרימה האין סופית של נביעת הצליל מתוך הגוף ההופך לכלי נגינה נותנת משהו מתחושת הנצח, תחושת העונג שבהיות כלי דרכו מתגשמים צלילים שונים ומשונים, מספיקה לעצמה, מספקת עצמה. חוויית השטיפה הצלילית הזו היא ריפוי עמוק שאולי אפילו אין אנו מבינים את עומקו ורק חשים את תחושתו.

This entry was posted in ג. מאמרים אודות אינטגרציית קול בתנועה, מאמרים: "מסתורי הקול והתנועה האנושיים" and tagged , , . Bookmark the permalink.