עקרונות אוניברסליים של פיתוח קול ועבודה קולית – חלק ב'

המשך למאמר – בחינה של מגוון גישות לפיתוח קול ועבודה קולית מלמדת כי קיימים עקרונות משותפים הזוכים להתייחסות בכל השיטות. בחלק ב' נסקור את האופן בו שיטת "קול בתנועה" מתייחסת לעבודה על נשימה, תמיכה, תיבות תהודה, מנעד קולי וגוון צליל. 

>> חזרה לחלק א' של המאמר – עקרונות אוניברסליים בפיתוח קול ועבודה קולית בשיטת קול בתנועה

2. נשימה ותמיכה

אימוני נשימה המעודדים נשימה סרעפתית הינם מרכיב מרכזי בלימודי פיתוח קול. שיעורי פיתוח קול יכללו בד"כ בשלב החימום תרגילי נשימה שמטרתם לחזק את הסרעפת והבטן התחתונה על מנת לאפשר הוצאת אוויר מתונה ויציבה לאורך זמן, ארגון יעיל של הוצאת והכנסת אוויר תוך כדי שירת משפטים קוליים ארוכים או מהירים, ותמיכה של שרירי הבטן בשליחת הקול בעוצמה מלאה (vocal projection).

התבוננות מודעת בשפת הגוף שלנו ושל חברינו תלמד אותנו כי דפוס הנשימה בכל רגע הינו תוצר ישיר של של התארגנות הגוף ביציבה. מידת הטונוס בשרירי הבטן, מידת השחרור או הכיווץ של השכמות והכתפיים, שמיטת החזה או פרישתו, זקיפת העורף ומנח עצם הזנב והאגן – כל אלו מאפיינים את דפוס היציבה שלנו, וכתוצר לוואי מכתיבים את האופן שבו הבטן, הסרעפת והחזה משתתפים בתהליך הנשימה. נשימה סרעפתית רחבה ועמוקה, תלויה ביכולתנו לשחרר את משקל הגוף דרך מבנה השלד אל האדמה, ולחוות תחושה של תמיכה ועוצמה החוזרות מן האדמה במעלה הרגליים והאגן. תחושת תמיכה זו מאפשרת לשרירי הבטן, הגב, החזה והסרעפת להישאר גמישים ומשוחררים ולאפשר שאיפה ונשיפה מלאות וחיוניות.

האימון הבסיסי ביותר בשיטת העבודה של "קול בתנועה" הינו עבודה על מרכוז, נוכחות וקרקוע. תרגול איכויות אלו משלב מרכיב טכני-פיזי לארגון הגוף באופן מזמין ומאפשר, עם פיתוח מיומנות של ריכוז ואיסוף הקשב.  שוב ושוב, בכל שיעור, אנו מתרגלים את יכולתנו לבחור לאסוף את עצמנו אל מרכז שקט, תוך שימת לב למבנה היציבה ואפשרויות הנשימה שלנו. בהמשך אנו עובדים על חיבור בין נשימה לתנועה. אנו לומדים להכיר את איכות ההתרחבות – צמיחה ופרישה, המאפיינת את פעולת השאיפה, ולומדים למצוא אותה כביטוי תנועתי בשירה וריקוד. באופן דומה, אנו לומדים להכיר את איכות ההרפייה וההתכנסות שמאפיינת את פעולה הנשיפה. איכויות משלימות אלו יוצרות ריתמוס מוסיקלי גופני, עליו נישא זרם האלתור בריקוד ובשירה. כך הופכת פעולת הנשימה לחומר יצירתי, מוסיקלי, בסיס לאלתור קולי ותנועתי.

תרגולים רבים בשיטת קול בתנועה מתייחסים למושג "הפעימה האורגנית":

  • הפעימה האורגנית – העיקרון האוניברסלי של כיווץ והתרחבות, טעינה ופריקה, מתקיים בריתמוס הנשימה, בפעימת הלב ובנשימת התאים. פעימת הנשימה האורגנית הינה "אם כל המקצבים" – וממנה נובעת המוסיקליות הטבעית המובנית בגוף. אנו מתרגלים סנכרון והתאמה בין הנשימה, התנועה והקול ובכך משחזרים את הקשר האורגני בין כל צורות הביטוי של הגוף-נפש. בכך אנו חושפים את המוסיקליות הטבעית ואת הדחף לתת ביטוי מוסיקלי לתכני גוף ונפש.

נשימה סרעפתית לעומת נשימה השרדותית

נשימה סרעפתית הינה נשימה המנצלת את מלוא פוטנציאל הריאות להתרחב לצדדים ואל הגב, ונתמכת על-ידי שרירי הבטן התחתונה וקרקעית האגן.

פעולת השרירים המעורבים בתהליך הנשימה היא רצונית למחצה. התארגנות המערכת לשאיפה ונשיפה מושפעת באופן מיידי ממצבי חירום ומתח. תחת תנאי לחץ, הגוף עובר למצב תפקוד המכונה "fight or flight", או בעברית –  "הילחם או ברח":  זהו מונח מתחום הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה המציין תבנית של שינויים גופניים, המתרחשים כחלק ממנגנון הישרדותי-אבולוציוני, שנועדו להכין את בן-האדם או את בעל-החיים להתמודד פיזית עם איום או סכנה מיידית. במצב זה מופעל דפוס נשימה השרדותי שמסייע לנו לקבל מנת חמצן מהירה לתמיכה ברמות אדרנלין גבוהות ופעימות לב מהירות, ומתאפיין בנשימות חזה מהירות וחטופות, בליווי עבודת כתפיים וצוואר. דפוס הנשימה ההשרדותי הופך אצל רבים מאיתנו למצב כרוני, כשהמתח שיוצר אותו הופך למאפיין יומיומי.

דפוס נשימה "הישרדותי" עלול להיות מופעל גם במקרה שאנו עוסקים בשירה כאומנות במה. ההתרגשות ופחד-הבמה הטבעיים כמעט לכולנו במידה כזו או אחרת, מעוררים מיד את דפוסי הנשימה ההישרדותיים, ומאתגרים את יכולתנו לשיר בפני קהל ממקום רחב, עוצמתי, רך ונתמך. אמנות המופע באימפרוביזציה, אלתור קולי ותנועתי הנותן ביטוי לחומרי הגוף והנפש בזמן אמת, מהווה שדה אימונים אידיאלי לפיתוח היכולת שלנו להזמין נוכחות גופנית מלאה ושקטה מתוך בחירה, גם במצבי אתגר ומתח.

3. רגיסטרים ותיבות תהודה

תיבת תהודה היא חלל ריק בגוף כלי נגינה,  הקובע את איכות ועוצמת הצליל שכלי הנגינה מפיק. תפקיד תיבת התהודה של כלי הנגינה היא להגביר את עוצמת הצליל. צורת תיבת התהודה משפיעה על איכות ו"צבע" הצליל המופק. במקרה של שירה, תיבות התהודה הינן חללים פנימיים בגופנו בהם רטט הקול מהדהד.

מהבחינה המדעית, מתייחסים בפיתוח קול לשבעה אזורים בגוף המכונים "רזונטורים" : בית החזה, קנה הנשימה, הגרון עצמו, הלוע, חלל הפה, חלל האף והסינוסים. לעיתים קרובות בפיתוח קול מחלקים את אופן הפקת הקול לשלושה רגיסטרים עיקריים – תהודת ראש, חזה ובטן/אגן.

במקרה של כלי נגינה, צורתה של תיבת התהודה נקבעת בשעת ייצור כלי הנגינה. לעומת זאת, בשירה תיבות התהודה של הצליל הן החללים הפנימיים של גופנו- וצורת חללי התהודה הפנימיים נתונה לשינוי מתמיד. צורתם של הרזונטורים והמידה בה צליל הקול מהדהד בכל אחד מהם תלויה במבנה השלד ובפעולתם של שרירים עדינים, רצוניים-למחצה, הפועלים בסנכרון עם השרירים הטבעתיים ועם מערכת שרירי העומק והתמיכה ביציבה ובנשימה. צורתם, עומקם וגודלם של החללים הפנימיים המשמשים לתהודת הקול נקבעת ומושפעת ממארג של גורמים, נפשיים ופיזיולגיים. שרירים מתוחים יובילו לכיווץ של החלל הפנימי ולתהודה נמוכה יותר. באופן דומה משפיע גם ארגון היציבה – האופן שבו חלל בית החזה מונח מעל חלל הבטן והאגן, האופן שבו השכמות פרושות והכתפיים מאורגנות – כל אלו משפיעים על חללי התהודה ועל איכות הקול המופק.

הנה דוגמא אחת מני רבות לתרגיל בשיטת "קול בתנועה" החוקר את תיבות התהודה והחללים הפנימיים בגוף:

  • הגוף ככלי נגינה, תיבות תהודה עבודה עם פרטנר במגע. הפרטנר מניח את ידיו בכל פעם על איזור אחר בגוף, ובכך עוזר לי להרגיש את דפנות החלל הפנימי ולשמור את תשומת הלב מרוכזת באיזור הנבחר לאורך זמן. אני מכווננת ושולחת את רטט הקול לחלל הפנימי, כך שהפרטנר יכול להרגיש בכפות ידיו את ויברצית הקול הממלא את החלל בו הוא תומך במגע. תחילה עובדים עם אזורי התהודה המרכזיים בטורסו, חלל בית החזה, הבטן, הראש. בהמשך אנו חוקרים את האופן שבו תשומת לב לחללים פנימיים מרוחקים, קטנים ואיזוטריים משפיעה על הדהוד הקול. אנו חוקרים את השפעת שליחת הקול לאזורים כמו כפות הרגליים, ברכיים, מרפקים ואצבעות, שעל-אף שאין בהם תהודה ישירה, תשומת הלב אליהם משפיעה על התהודה, הגוון והאיכות של הצליל המופק.  תוך כדי עבודה אנו מגלים ששליחת הקול אל חללים פנימיים שונים מעלה דימויים, תחושות ורגשות, המשתנים מחלל אחד למשנהו. לכל חלל פנימי יש תוכן אסוציאטיבי משלו. בתהליך, הוויברציות הקוליות חודרות בתנועתן העדינה אל תוך רקמות הגוף, וגורמות להרפייה ושחרור של חומרי גוף-נפש האצורים בתוך הרקמות. מידע רגשי שהיה אצור ומוחזק ברקמות ובדפוסי השרירים עולה אל פני השטח ומוצא מקום לביטוי וטרנספורמציה דרך השירה והאלתור הקולי.

4. דיקציה

שיעורי פיתוח קול מתייחסים לא רק לגוון ונפח הקול המופק, אלא גם לשיפור הדיקציה: חיתוך הדיבור ובהירות ההגייה בזמן דיבור ושירת טקסט. בהירות ההגייה תלויה בשני מרכיבים: תנועות (vouls) מובהקות, ועיצורים מודגשים. הגייה ברורה בזמן שירה או דיבור נוצרת כאשר אנו בוחרים את תנועת השפתיים והלחיים, ומגע הלשון בחיך ובשיניים, מתוך מודעות, באופן ערני ומדוייק.

באופן העבודה עם "קול בתנועה" אנו מפתחים את הרגישות הפיזית שלנו כך שנוכל לחוות את הפקת העיצורים כפעולה שאינה מתרחשת רק בחלל הפה: תנועת האזור האורלי של השפתיים והלשון מהדהדת באופן טבעי וספונטאני במערכת השרירים הטבעתיים, ובכך מפעילה גם שרירי עומק בבטן התחתונה ובסרעפת, ואף בחלק הפנימי במרכז כף היד וכף הרגל.

טעימה ראשונית של הקשר הזה קל מאוד לחוות: מספיק שניקח כמה רגעים לריכוז תשומת הלב, בעיניים עצומות. נתכוון להפיק את האות 'ג' – ונשים לב לדריכות שהכוונה הזאת מייצרת במקום מסויים בבטן התחתונה, עוד לפני הפקת צליל של ממש. לאחר מכן נתכוון להפיק את האות 'ד', ונשים לב להבדלים בהתארגנות הפנימית של הגוף לקראת השמעת העיצור. מכאן אפשר לראות שהפקת עיצורים הנה פעולה המערבת את המערכת הגופנית באופן רחב ומלא כיוונונים עדינים – ואינה מתרחשת רק בפה.

  • עבודה עם עיצורים בג'בריש
    בשונה ממרבית הגישות לפיתוח קול ועבודה קולית, שיטת קול בתנועה מתמקדת בעבודה קולית חופשית, ללא שימוש בטקסט. פיתוח הרגישות לטעם ולתחושה השונים של כל עיצור ועיצור נעשית בעבודה בג'יבריש. תוך כדי העבודה אנו מעוררים את החיות התנועתית והמוסיקלית שיכולות לקבל ביטוי בחווית הדיבור – באינטונציה ובבחירת העיצורים. בחירת העיצור מגיעה מתוך אימפולס גופני ספונטאני ועמוק, והאינטונציה היא תוצר של הקשבה מוסיקלית. כך האלתור הקולי בג'יבריש, בדיבור ובשירה, מאפשר לנו לפגוש את השפה, דרך הפקת התנועות והעיצורים המרכיבים אותה, כהזמנה לריקוד, חגיגה גופנית מלאה ושמחה.
    עם הזמן והשנות התרגול, הפקת העיצורים הופכת לחלק אינטגרלי בנוכחות גופנית ערנית ושלמה, ובאה לידי ביטוי גם בשימוש בשפה מוכרת.

5. מנעד קולי וגוון צליל

המינוח "מנעד קולי" מתייחס בפיתוח קול לטווח הצלילים שאנו יכולים להפיק תוך שימוש בקול "מלא" שאינו פלסט או לחישה– מהטון הנמוך ועד לטון הגבוה ביותר. בדרך-כלל מסווגים את מנעד הקול האופייני לאחת משלוש קטגוריות: סופרן, מצו-סופרן ואלט אצל נשים, וטנור, בריטון ובס אצל גברים.

הגישה  הרווחת לפיתוח קול מתייחסת אל הרחבת המנעד הקולי כפעולה פיזית בעיקרה של שליטה בשרירים הרצוניים-למחצה המעצבים את תיבות התהודה ותנועתם של מיתרי הקול.

מרבית ההבעה הקולית בתרגול "קול בתנועה" נעשית באלתור המשלב מודעות קולית, תנועתית ומוסיקלית. אנו חוקרים ומגלים מגוון רחב של קולות, איכויות והפקות צליל, העולות מתוכנו באופן אינטואיטיבי. זרם האלתור לוקח אותנו אל מסעות המאפשרים חשיפה הדרגתית ומתמשכת של שכבות בזיכרון הגוף-נפש, מהעוברי, היינקותי, החייתי, דרך תהליך ההתבגרות והזקנה – כפי שהם צרובים בזכרוננו הפרטי ובמיתוסים התרבותיים. אנו חוקרים ומגלים את הקשר בין גוון הצליל בהבעה הקולית ובין חומרי דימויים ואסוציאציות, ודרך הביטוי הקולי-תנועתי מחדשים את הקשר עם דמויות ודימויים המרכיבים את מנעד מצבי החוויה הפוטנציאליים של הנפש האנושית. באופן זה אנו לומדים להבין את המנעד הקולי כביטוי למנעד מצבי הנפש שאנו מסוגלים לחוות, להכיל, לבטא ולשתף.

בתהליך העבודה אנו מוצאים ומשחררים עוד ועוד צלילים וסוגי קולות. עם הזמן אנו מפתחים שפה של תנועה קולית מגוונת המאפשרת ביטוי של הנפש דרך מגוון רחב של איכויות, גוונים, מקצבים ומבנים מוסיקליים פנימיים, שפה עשירה ושלמה לביטוי המנעד השלם של גווניה העדינים של הנפש.

חלק אינטגראלי מהתהליך הוא המעבר בין  מהלכים של קתרזיס לבין מהלך של יצירתיות המתועלת למבנים מוסיקליים-תנועתיים, מהלך האוסף את הזרימה הכאוטית של תכנים לכדי מבנים אמנותיים המתאפיינים ברטט חיים אותנטי . האדם המתנסה בתהליך של שיטת קול בתנועה מחזיר לעצמו את זכותו הטבעית על קולו – חוזר בנו הדחף הראשוני לשיר, להלחין יש מאין, לאפשר למנגינות הנפש לקבל ביטוי עולם. מסתבר שאף פעם לא מאוחר מדי…

>> חזרה לחלק א' של המאמר – עקרונות אוניברסליים בפיתוח קול ועבודה קולית בשיטת קול בתנועה

סינפסה » מאמרים: "מסתורי הקול והתנועה האנושיים" » ד. אינטגרציית קול בתנועה - פיתוח קול »
This entry was posted in ד. אינטגרציית קול בתנועה - פיתוח קול, כללי, מאמרים: "מסתורי הקול והתנועה האנושיים" and tagged , , . Bookmark the permalink.